רש"י על תענית ה׳ ב:ד׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על תענית ה׳ ע״ב:ג׳ רש"י על תענית ה׳ ע״ב:ה׳ »

4 אֲמַר לֵיהּ, הָכִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: זִקְנָה קָפְצָה עָלָיו, דִּכְתִיב: ״נִחַמְתִּי כִּי הִמְלַכְתִּי אֶת שָׁאוּל״. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! שְׁקַלְתַּנִי כְּמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, דִּכְתִיב: ״מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו וּשְׁמוּאֵל בְּקֹרְאֵי שְׁמוֹ״, מָה מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן לֹא בָּטְלוּ מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם בְּחַיֵּיהֶם, אַף אֲנִי לֹא יִתְבַּטֵּל מַעֲשֵׂה יָדַי בְּחַיַּי.

פירוש רש"י על תענית ה׳ ב:ד׳

4 קפצה – הלבין שערו:

5 נחמתי – ורצה הקב"ה להורגו מיד:

6 שקלתני כמשה ואהרן דכתיב משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו וגו' – שוין הן:

7 מעשה ידיהן – יהושע אף הוא היה תלמידו של אהרן כדאמרי' בעירובין דף נד: יצא משה ושנה להן אהרן פירקו:

« רש"י על תענית ה׳ ע״ב:ג׳ רש"י על תענית ה׳ ע״ב:ה׳ »